וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד

לא פעם הועלתה הסיסמה שעל ישראל להיות 'אור לגויים', כישלונה היה בכך שעם ישראל ויחידיו התאמצו ללמד ולהורות לאחרים במגוון צורות. המגדלור ממלא את תפקידו לא בכך שהוא זורע אור ומאיר את הדרכים בים, אלא בכך שהוא מודיע, בעצם קיומה של נקודת ציון, על הוראת הדרך.

 לעומת השקפה פסימיסטית הרואה ברע תופעה נורמלית אשר כל ניסיון לשנותה אינו טבעי ואינו ניתן להגשמה, הרי השאיפה לעולם מתוקן הפכה לאחת ההכרות היסודיות הטבועות בנפש האומה הישראלית. לא רק שהעולם איננו רע, אלא שעולם מושלם הוא כורח טבעי הנובע מן הטוב שבבורא. רעיון זה הביע בין השאר אחרון הנביאים: "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ". היהדות רואה אפוא את מציאות הרע בעולם כנובעת ישירות ממעשה האדם ומן השחיתות שקיומו עלול להביא עימו: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים". ועל כן הייתה היהדות הגורם הראשון שהייתה בו שאיפה מוגדרת לתיקון העולם.