"ויחן שם העם, כאיש אחד בלב אחד"      

"וְכֻלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה

וְנוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְרָם

בְּנַחַת רוּחַ, בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה קְדֻשָּׁה"

לא זו התמונה כיום, כאשר השליחים נושאי אור ההתגלות על הארץ עומדים אחד מול השני. אמנם כולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים, אך לא כל אחד מהם לומד מחברו.
"וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים זה מזה" -
פירושו שכל אחד לומד מחברו כיצד לקבל עול מלכות שמיים. כל אחד מתבונן בחברו העושה זאת, וכך הוא עצמו מתחזק.
לכן, אף אחד אינו קופץ בראש, אלא כל אחד נותן לשני להתקרב לאיחוד לפניו, כדי שקבלת עול מלכות שמיים שלו עצמו תהיה טובה יותר.
יתר על כן: כיוון שכל אחד יודע שהוא ניזון מקבלת עול מלכות שמיים של חברו, הרי שאין גם אווירה של תחרות.

"וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים זה מזה, ונותנים באהבה רשות זה לזה... בנחת רוח" -
רק כך מגיעים להרמוניה מלאה: "בנעימה קדושה כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה".
רק ההבנה כי העומד לצידך יכול לקדם אותך ולרומם את תפילתך עשויה לגרום לכולנו להתאחד ולקדש את שמו של יוצרנו בעולם.

כלל ישראל אחים
ועל כל אחד אחריות אישית על טובת כלל העם,
כשם שכל חוטא מחטיא את כלל העם.